חלמתי יוון ובסוף קיבלתי בית על עץ בלב חורש ים תיכוני במושב אביאל
וזה היה הכי חו''ל שיכולתי לבקש.
מודה שבהתחלה הרמתי גבה, בית על עץ? אני כבר לא בת 6, זה צימר? זה בקתה?
הייתה לנו חתונה של חברים באזור והחלטנו להתפנק, לבלות לילה בלי אליה הקטנה שלנו בפעם הראשונה. להוריד רגע הילוך, לקחת אוויר בנוף ירוק אחרי תקופה עמוסה ואינטנסיבית של שיפוץ, פתיחת החנות החדשה ותאונת המסור של מאיר שהסתיימה בתפרים באצבעות ובמזל הכל נשאר במקום.
בהתחלה חיפשנו החלפת בתים, אבל אחרי חיפוש קטן באייר בי אנד בי, מצאנו את הבית על העץ של דרור, חקלאי שבנה במו ידיו בית עץ קטן רומנטי ומתוק, עם דלת וינטג' טורקיז וארונית קטנה מארגז תחמושת .
הגענו לפי המיקום, דרור ליווה אותנו על הקו, ובאדיבות הסביר לנו איך לתפעל את המקום.
על גרם מדרגות מתנענע, סחבנו את הטרולי ואני את רוב הציוד, כי מאיר עם תפרים ביד אחת.
הגענו אל ספינת האהבה הקטנה שלנו.
הבקתה אומנם בסיסית וניתן לראות את הבחוץ מבעד לקורות העץ, אבל היא מאובזרת היטב במזגן, קמין,מגבות, מטבח קטן, עם מיני בר, קומקום , טוסטר אובן, פלטה לבישול, ארונית ( ארגז התחמושת ) עם מעט כלים, מדף תבלינים וקפה. כך שאם בניתם על לבשל, לגמרי אפשרי.
היה ניכר שהושקעה הרבה מחשבה בעיצוב והערכתי את הירידה לפרטים הקטנים. למשל, במרפסת
היו אדניות צמחי תבלין ובקצה הקורה תלויות זוג מספריים למקרה שנרצה לקטוף מעט זותא לתה.
הכבל של המזגן היה מלופף ביוטה חומה, על מנת שלא יבלוט וישתלב עם צבע העץ.
הקסם האמיתי הוא להיות בגובה, מוקפים בכל כך הרבה ירוק של צמרות העצים.
אור רך של צהריים נכנס כציור מבעד לחלונות הבקתה ולכל חלון מסגרת וצורה אחרת, אבל לכולם מכנה משותף, מבעדם רואים רק ירוק והרבה ממנו.
לאורך כל השהות שלנו שם, העץ דיבר. רקד בקלילות עם הרוח, חרק והתנענע עד שלפעמים חשבנו שמישהו מגיע ועולה במדרגות.
לוקח זמן להתרגל לזה, לקולות העץ , במיוחד בלילה שהכל שקט, תנועת הבית על העץ מורגשת ונשמעת יותר. אבל בתור זוג שבילו חמש שנים מחייהם בבקתת עץ, הסתגלנו יחסית בקלות לרעשים וישנו יופי.
ביום המחרת התקלחתי במקלחת החוץ מתחת לעץ. היינו שם רק אני והיער, הדוש גדול ומפנק והמים היו חמים ונעימים.
לחלוטין התאהבתי בדלת הוינטג'. אחרי המקלחת וארוחת בוקר בבית קפה מתוק ב-הבוטקה במושב עמיקם, מאיר לקח את המצלמה ועם היד המנוסרת שלו צילם אותי בספונטניות לובשת את הפרחים שלי,
שמלות הקסם והחצאיות מהקולקציה החדשה.
הרגשתי אישה, הרגשתי יפה, ובעיקר הייתי גאה בעשייה שלי ובאומץ שיש לי בגיל 30 כשאני כבר אמא, לצלם את הקולקציה עליי ולהגיש עם זה בנוח, מזה בנוח? להינות מזה!
את אחר הצהריים שלנו המשכנו בביקור אצל שביט, חברה, לקוחה שהכרתי באיי אנדמן וגרה באביאל ממש קרוב לבית על העץ. פגשנו אותה בביתה הקסום והיא קיבלה את פניי לובשתיארא וריגשה אותי.
משביט קיבלנו תמונה יותר ברורה של רוח המושב, מושב של חקלאים ואנשים אוהבי אדמה. מה שמיוחד במושב הוא שהקפידו לשמר את החורש הטבעי החוצץ בין הבתים ומעניק להם פרטיות, טבע ומרווח בגינה הפנימית.
היא המליצה לנו על פינה שווה בנחל אבל שמרנו את ההזדמנות הזו לפעם הבאה ובמקום זאת המשכנו לפרדס חנה, לאכול צהריים מאוחרים במסעדת המחתרת התאילנדית. גילנו שם בית עם גינת ירק ענקית,
רהיטי וינטג' יפייפים ומנות בטעמים שמתפוצצים בפה, חריפות כמו שאנחנו אוהבים.
אם אתם קופצים לאכול שם ממליצה לכם לקחת כמה מהמנות הראשונות מהתפריט ולהינות מהמבחר.
מהמסעדה נסענו אל ביתנו בגליל, מסופקים ומודים לעצמנו על הזמן שהענקנו לעצמנו, ככה באמצע השבוע , להינות מהדברים הקטנים של החיים.
הדרך הייתה רצופת געגועים, אל הקטנה שלנו אליה, שבפעם ראשונה השארנו אותה ללילה אצל סבתא. כנראה שככה זה כשהופכים להיות הורים, הלב אוהב אחרת, נהנים יותר מהזוגיות ומעריכים את הלבד והדברים הקטנים של החיים.
לסיום אשאיר כאן את הקישור באייר בי אנד בי של הבית על העץ
ואת הטלפון של דרור הבעלים - 0526504908
תהנו ותאפשרו לעצמכם זמן גם לדברים הטובים של החיים, לא חייב חו''ל בשביל להרגיש בחופש,
אפשר לגמרי להסתפק בפיסת טבע שקטה באמצע המושב.
שלכם, אוהבת יארא(:
Commentaires