אהובתי הפטרייה
מגפי כבדות מהבוץ שנערם
הולכת בים העשב שמגיע עד ברכי
כל גופי חם מלבד כף ידי הקפואה שאוחזת בדלי
הגשם חזר , אבל שום דבר לא יעצור אותי
׳אמא מצאתי!, מצאתי! בואי תראי!׳
אחי צועק בהתרגשות
ואני ממשיכה להתהלך לאט , פניי נטועות באדמה
מחפשת אחרי האחת שלי, שלא אפספס אותה
הפטרושי שלי. הפטרייה אהובתי.
מגיל קטן נהגנו לצאת לטיולי ליקוט עם אימי
בתור ילדה חשבתי שכולם עושים זאת
רק שגדלתי הבנתי איזה אוצר
אימי העניקה לי בילדותי.
את מיומנות הליקוט, לדעת ולזהות פטריית מאכל.
היום יש חדרי בריחה, אבל אז טיולי הליקוט הללו היו ל׳חפש את המטמון׳ אורגני הכי מהנה שיכולתי לבקש.
נהגנו לערוך תחרויות, מי מאיתנו מוצא יותר פטריות.
אני למדתי ללקט את הנרתיקנית נאה דביקה או כשמה העממי ננ״ד.
בישראל קיימות מעל 200 סוגי פטריות למאכל
מהכמהין שבנגב עד לאזנית הקלח בגולן.
בשנים האחרונות ליקוט הפטריות הפך לתחביב פופלרי להפליא , זה אכן תחביב מלא סיפוק וסבלנות
וממש כמו דייג, זה עניין של מזל ומיומנות שבעיקר מצריך הרבה סבלנות.
אך יחד עם זו בעקבות התרחבות שטחי אדמה לצורך בנייה וחקלאות , האדמה שבה הפטרייה משגשגת הולכת ומצטמצמת ויותר ויותר קשה למצוא אותן.
לכן אף לקט פטריות לא יגיד לכם איפה הוא מלקט
תמיד זו תהיה תשובה עם מיקום הכללי ולא נקודה ספציפית.
לאורך השנים נשאלתי , אם אני לא מפחדת מלאכול פטריה רעילה ואיך אני יודעת לזהות.
בגלל שאני עושה זאת מגיל קטן וזה בא לי בטבעיות
לא עצרתי מעולם לחשוב על חוקיות דרכי הזיהוי .
אבל היום אני יודעת שננ"ד
היא בעלת עיטור לבן בתחתית רגלה וצבעה חום-אפרפר
תלוי באיזה שלב מוצאים אותה.
בדרך כלל אם מוצאים פטרייה אחת תהיה לה אחות בקרבת מקום, לפעמים גם בצמוד אליה.
יש לה ריח פטרייתי חזק שלמדתי להכיר היטב
והכובע שלה רירי ורטוב בעיקר כשהיא בין העשב או טרייה.
בתרבות שלנו מאמינים שיש קשר בין הברקים ליציאת הפטריות , בדרך כלל אנחנו יוצאים לטיולי הליקוט יממה לאחר סופת רעמים וברקים חזקה ולעיתים ( אם נמשך כמה ימים ) תוך כדי הגשם עצמו.
זו חוויה מעוררת חושים, אני מתרגשת בכל מציאת פטריה במהלך הליקוט משהו קורה לי
זה לא סתם טיול רגלי בטבע, זה ציד ליקוט של ממש
החושים שלי מתחדדים, אני ערנית יותר לסביבה הטבעית שבאיזשהו מקום התנתקנו ממנה
בעקבות עידן האינטרנט והמידה.
אבל ביער משהו בי חוזר לנפש העתיקה של הלקטים שהיינו.
כל מציאת פטרייה היא התרגשות, אבל לא את כולן אני אוספת, את החומות שהרקיבו והתמלאו מים אני משאירה ואם זו אחת תינוקת ממש אני מניחה לה שתגדל.
כדי לשמור על המשכיות הפטרייה אני חותכת אותה עם סכין ומשאירה את התפטיר שלה באדמה ומכסה
אני לעולם לא עוקרת אותה ישירות מהאדמה ולכן אבקש מכם גם אם אתם ממש סקרנים, אל תעשו זו , אל תעקרו ואל תשברו עם רגליכם את הפטריה. זכרו שלפטרייה הזו יש חיים ודור המשך שעתיד להתקיים.
מלבד סימני הזיהוי אנו נוהגים לעשות בדיקה ׳רעלים׳ לפטריות אנחנו משרים את הפריות במי מלח יחד עם בצל שלם קלוף , אם הבצל צף ולא מסגיל זה אור ירוק בשבילנו.
הפוסט הזה הוא שיתוף החוויה האישית שלי בלבד
אין להסתמך המידע הזה או על התמונות ולצאת ללקט פטריות.
על מנת להיכנס לעולם ליקוט הפטריות באופן בטוח
אני ממליצה לברר על סיורי ליקוט בין החודשים דצמבר-ינואר.
סיור שאני ממליצה עליו שיוצא בקרוב הוא אצל מומחית הליקוט לילך מוצפי
קישור-
שלכם באהבה יארא
Comments